הסכמי ממון

חלוקת הרכוש בין בני זוג הנקלעים למשבר פירוד, מוסדרת למעשה בחוק יחסי ממון בין בני זוג והעקרון הבסיסי בחוק הינו “איזון משאבים” על פיו “זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג”. נכסים שהיו בבעלות צד לפני חייהם המשותפים וכן נכסים שקיבלו במתנה או בירושה במהלך החיים המשותפים. החיים כידוע מורכבים, ובמקרים רבים, כאשר לדוגמא בן זוג מביא עימו לקשר הזוגי דירה, ובמהלך שנים רבות הצדדים רואים בה את ביתם המשותף, ומשקיעים כספים משותפים בשיפוץ ובאחזקת הדירה, מתעמעמת הוודאות המונחת במונח הקבוע בחוק של “נכסים שהיו להם ערב הנישואין”. בזוג המקים משפחה בגיל צעיר יחסית, במסגרת זוגיות ראשונה לשני הצדדים, כאשר שני הצדדים מגיעים לקשר עם אמצעים דומים, הסכם ממון אינו מחויב ואכן פחות מקובל. בקשר זוגי הנרקם כאשר לפחות לאחד הצדדים היה קשר זוגי קודם, היעדר הסכם ממון פותח פתח לסכסוך קשה ומיותר. הדברים נכונים שבעתיים כאשר ישנם ילדים מקשר זוגי קודם. הילדים רואים את בן הזוג “החדש”, כאיום על הירושה “שלהם” מהקשר הזוגי המקורי של ההורה. הסכם הממון מביא וודאות לחיי הזוג, ומונה את הנכסים המוסכמים על הצדדים כשייכים לצד אחד, אף שמשמשים את שני הצדדים. כך לדוגמא כאשר הורי צד אחד לנישואין רוכשים דירה מכספם כמתנה לבנם/ביתם, ובפועל בני הזוג משתמשים בדירה למגורים משותפים. עצם הידיעה על קיומו של הסכם ממון, יכול להביא לרגיעה ביחסי המשפחה. על פי החוק, הסכם ממון שנחתם לפני הנישואין, ניתן לאשר בפני נוטריון או בפני בית משפט (או בית דין דתי), ואילו הסכם ממון שנחתם לאחר הנישואין, ניתן לאשר רק בבית משפט או בית דין דתי. במהלך השנים צברנו ניסיון רב בניסוח הסכמי ממון, ואנו לרשותכם לניסוח ואימות נוטריוני (טרום נישואין) או לאימות בפני בית המשפט ע”י עורך דין לענייני משפחה בירושלים.

צווי ירושה, צוואות והסכמי יורשים

אדם שנפטר ולא הותיר צוואה, עזבונו יחולק בהתאם להוראות חוק הירושה. כך לדוגמא זוג נשוי עם 2 ילדים שעיקר רכושו דירת מגורים בבעלות משותפת שווה. חצי הדירה השייכת לבן הזוג שנפטר (כאשר בן/בת הזוג וילדיו בחיים), יחולק בין בן זוגו (מחצית מהחצי כלומר רבע) לבין ילדיו, אשר כל אחד מהן יקבל רבע ממחצית הדירה כלומר שמינית. התוצאה הסופית במקרה זה הינה 3/4 דירה בבעלות בן הזוג שנותר בחיים, ושמינית לכל אחד מהילדים. כאשר מדובר בדירת מגורים, חלוקת הבעלות לחלקים קטנים עלולה לסבך שלא לצורך. כך לדוגמא אם בן הזוג שנותר רוצה לעבור לדירה אחרת המתאימה יותר למצבו החדש, ואחד מהילדים הינו מתחת לגיל 18, תידרש פנייה לבית המשפט לאישור מכירת הדירה. קשיים אחרים בהיעדר צוואה עלולים להיגרם אפילו מטעויות טכניות לכאורה, כגון טעות במשרד הפנים ברישום הקשר בין הורה לילד (לא נדיר במשפחות עולים חדשים). דרך המלך היא שכל אדם בוגר יותיר צוואה, ובה יפרט את רצונו אשר ייעשה ברכושו לאחר מותו.
צו ירושה או צו קיום צוואה ניתן לקבל רק לאחר שמשרד הפנים מנפיק תעודת פטירה. צו הירושה אינו ניתן “אוטומאטית” ויש להגיש בקשה למשרד האפוטרופוס הכללי. הגשת הבקשה באמצעות עו”ד המנוסה בתחום יכולה לקצר בהרבה את הזמן הנדרש לקבלת הצו.
יורשים רשאים לעשות ביניהם הסכמי ירושה. התסריט המצוי להסכם מעין זה הוא בעזבון שבו נכסי נדל”ן וסכומי כסף גדולים יחסית. כל עוד המדובר בהעברות בנכסים שהם חלק מהעזבון, ניתן לחסוך כספי מס, לדוגמא באמצעות העברת דירה ליורש שאין לו דירה אחרת, תמורת וויתור אותו יורש על כספים נזילים המצויים בעזבון. כך ייהנה אותו יורש בפטור ממס רכישה. שילוב שיקולי מס בהסכם ירושה הינו תחום מורכב ומומלץ להיזהר מפתרונות פשטניים ולהתייעץ ולבצע תכנון מדוקדק בעזרת עורך דין לעניני ירושה מומחה לתחום.

יפוי כח מתמשך

במשפחות רבות, ההורה המתבגר, רושם את אחד מילדיו כשותף בחשבון הבנק ואף מוסר בידיו יפוי כח נוטריוני כללי לניהול ענייניו. מדובר בהליך פשוט יחסית, אשר אינו דורש מעורבות של גורם שלטוני כלשהו. במשפחות קטנות יחסית, ואשר בהן מתקיים יחסים אהבה ואמון בין הילדים, שיטה זו יכולה להוות פתרון ראוי. לצערנו, במשפחות שבהן יחסי האמון בין הילדים פחותים (לעיתים עקב גורמים אובייקטיביים כגון הפרשי גיל או מרחק גיאורפי) מעורבות ישירה של בן/בת בחשבון ההורה, עלולה לגרום לחשדנות ואף להגיע לסכסוכים קשים. חשוב להדגיש שתוקף השותפות בחשבון ויפוי כח כללי הם בחייו של ההורה. בהיעדר שותפות בחשבון ו/או יפוי כח כללי, כאשר הורה מגיע לצערנו למצב בו אינו מסוגל לקבל החלטות, הפתרון היחיד אשר יעמוד בפני המשפחה הוא לבקש אפוטרופסות. לצורך קבלת החלטות בעניינים רפואיים, די בהצגת חוות דעת רפואית בפני בית המשפט, ובהיעדר התנגדות האופטרופוס הכללי יינתן צו תוך זמן קצר. לענייני רכוש, מינוי אפוטרופוס הוא הליך מורכב ויקר יותר, דורש דווח תקופתי לאפוטרופוס הכללי ולאור הזהירות הרבה בהם נוקטים הבנקים בושא זה, עלול להתברר כפתרון מסורבל ולא יעיל.
כיום, כאשר ניתן לתכנן מראש, דרך המלך הינה במתן יפוי כח מתמשך ע”י ההורה לילד אחד או יותר, המסמיך את הילד/הילדים, לקבל החלטות כאשר ההורה יגיע חו”ח למצב בו לא יכול לקבלן בעצמו בעתיד. את יפוי הכח המתמשך נותן ההורה הנמצא במלוא כושרו לקבלת החלטות. ההורה נותן יפוי הכח (“הממנה”), יכול לבקש שיפוי הכח המתמשך ישמש גם כ-יפוי כח “רגיל” (המתואר לעיל כ-יפוי כח “כללי”). יפוי הכח מתמשך ניתן לעשות אך ורק באמצעות עו”ד אשר עבר הכשרה מיוחדת לעניין. תפקידו של עורך דין משפחה בירושלים בעניין זה רחוק מלהיות עניין טכני בלבד, ועל עוה”ד מוטלת החובה והאחריות, לוודא שהממנה מבין היטב את משמעות המינוי, ושהמינוי נעשה ללא לחץ כלשהו. ניתן להגביל את המינוי לנושאים מסוימים (כגון מינוי לצורך טיפול בהוצאות כספיות שוטפות, והוצאת החלטה בדבר העברה למוסד מהמינוי). כמו כן, הממנה רשאי לתת הוראות נוספות בתחום האישי, כגון להביע את רצונו שלא להעבירו למוסד אלא להמשיך לקבל טיפול בביתו. יפוי הכח ייכנס לתוקף, רק בהינתן חוות דעת מומחה שמצבו אכן אינו מאפשר להבין ולקבל החלטות.